יהדות – ויקיפדיה

יהדות – ויקיפדיה
לדלג לתוכן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהדות
פרטים הקשורים במסורת היהודית; המסגרות מעוצבות בצורת
מגן דוד
שורשים, סיווג והנהגה
זרם
יהדות
ענף
דתות אברהמיות
עמים שמיים
מקור השם
ממלכת יהודה
יהודים
יהודה (חבל ארץ)
מקום ייסוד
ארץ ישראל
לפי ה
מסורת
: מדבר סיני
דמויות מרכזיות
שלושת האבות
יוסף
משה
דוד
נביאי ישראל
מספר מאמינים
15.8 מיליון
שפות
עברית
ארמית
שפות יהודיות
תאולוגיה, טקסטים וטקסים
טקסט מכונן
תורה
כתבי קודש
תנ"ך
משנה
תלמוד
ועוד
מאפיינים
מונותאיזם
דת אתנית
, דת שמית עתיקה,
קבוצה אתנית
קבוצה אתנו-דתית
ארגונים ופעילות
מיקום
כלל עולמי
פלגים
צדוקים
פרושים
רבניים
קראים
חסידים
מתנגדים
אורתודוקסים
רפורמים
קונסרבטיבים
אזורי פעילות
כלל עולמי
מוסדות
תנועה יהודית,
זרמים ביהדות המודרנית
פילוסופיה יהודית
מקומות מקודשים
הר הבית
הכותל המערבי
מערת המכפלה
קבר רחל
קבר יוסף
קבר שמואל הנביא
יודאיקה
יהדות
היא רצף ה
מסורת
וההמשכיות ה
דתית
, ה
תרבותית
וה
משפטית
קולקטיבית
של ה
יהודים
. מורשת נרחבת זו כוללת
נרטיבים
היסטוריוגרפיים
משותפים ואלמנטים של דת,
לאום
תרבות
, שהתפתחו בקרב עם ישראל החל מראשית התגבשותו באזור ה
לבנט
בשלהי האלף השני לפנה"ס. ניתן לנקוט במונח יהדות כלפי נושאי מורשת זו החל
מימי בית שני
, לפני כן המונח המתאים הוא בני ישראל ודת ישראל
היהדות כ
דת
היא דתם ואמונתם המסורתית של היהודים. זוהי
דת אברהמית
הלכתית
(אורתופרקטית), המבוססת על מערכת של
מצוות
מעשיות, אמונות, אגדות, סיפורים היסטוריים ועקרונות, שמקורותיה בכתבי הקודש היהודיים: ה
תורה שבכתב
וה
תורה שבעל פה
. דת זו השפיעה עמוקות על ראשית ה
נצרות
וה
אסלאם
, אולם בניגוד לשתי הדתות האחרונות היא אינה דת
מיסיונרית
אוניברסלית אלא
דת אתנית
. חיי הדת היהודיים ידעו התפתחויות ופילוגים לכל אורך ההיסטוריה.
היהדות כ
תרבות
היא מכלול הערכים, האמונות ותפיסות של חברה כפי שהן באות לידי ביטוי אצל היהודים.
התרבות היהודית
כוללת כמה
שפות
ייחודיות (
עברית
יידיש
לאדינו
ערבית יהודית
ארמית יהודית
) שבכל אחת מהן נוצרה
ספרות
ענפה;
פילוסופיה
, הגות ויצירה שהתכתבו עם תרבויות הסביבה; וכן מערכות של התנהגויות ומוסכמות חברתיות.
היהדות כ
לאום
מהווה מוקד הזדהות עבור יהודים רבים ברחבי העולם. חוקרים מסוימים סבורים שעוד ב
עת העתיקה
התקיימו בין היהודים מרכיבים של תודעה פרוטו-לאומית
. ה
ציונות
, התנועה הלאומית היהודית העיקרית בעת המודרנית, שאבה השראה מהזיקה המסורתית היהודית לארץ ישראל וניסחה אותה במונחי ה
לאומיות
האירופאית.
מדינת ישראל
, אשר קמה על בסיס הרעיון הציוני, היא
מדינת הלאום
של העם היהודי.
לפי
הסוכנות היהודית
, נכון לשנת
2023
חיים ברחבי תבל כ-15.7 מיליון יהודים, המהווים כ־0.2% מ
אוכלוסיית העולם
. מתוכם, 7.2 מיליון יהודים חיים בישראל
מקור השם
עריכת קוד מקור
עריכה
פרק זה לוקה בחסר. אנא
תרמו
לוויקיפדיה ו
השלימו אותו
. ייתכן שתמצאו פירוט ב
דף השיחה
. להרחיב על האטימולוגיה והתפתחות השימוש בה.
השם 'יהדות' נגזר משמם של ה
יהודים
, תושבי
ממלכת יהודה
ואחריה פחוות יהוד
בתקופה הפרסית
, אז נטבע שמם.
לפי סיפורי המקרא שמה נגזר משמו של
שבט יהודה
, שנקרא על שמו של
יהודה
בנו של
יעקב
. תחת השלטון הרומאי נקראה ארץ זו
פרובינקיה יודאיה
היהדות החלה להיווצר בתהליך שהחל בממלכת יהודה עם הרפורמה של
יאשיהו
(ואולי גם
חזקיהו
), נמשך בגלות בבל והגיע לגמר גיבושו בפחוות יהוד, בידי
עזרא הסופר
. עזרא, "סֹפֵר מָהִיר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה", אשר "הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת תּוֹרַת יְהוָה וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט"
, אולי היה גם מי שסיים את עריכתה הסופית של תורת משה.
ספרות חז"ל
נמצא ביטוי הקדום במקורו: "
דת משה ויהודים
אשר מובנו מצומצם
10
. ואולם המונח "
יהדות
" במובנו הרחב, כמתאר את מכלול עולמו והווייתו של האדם היהודי, אינו מצוי בדברי
חז"ל
, והוא נדיר מאוד בספרות התורנית שלפני
העת החדשה
11
12
מונח זה מופיע בשפה ה
יוונית
᾿Ιουδαϊσμός
; "יודאיסמוס"
13
) בספרות
היהודית-ההלניסטית
, לראשונה ב
ספר מקבים ב'
14
11
(כמו גם המונח "הלניסטיים" ככינוי ליהודים המאמצים זהות יוונית המופיע אף הוא לראשונה בחיבור זה)
15
. המונח מופיע לאחר מכן גם ב
ספר מקבים ד'
16
, ב
ברית החדשה
17
וב
כתובות
אפיגרפיות
18
נראה שהראשון שהשתמש במונח "יהדות" באופן שיטתי (קודם היה נדיר מאוד ובהקשר שאינו חד־משמעי) היה אב הכנסייה
טרטוליאנוס
, בראשית המאה השלישית. הוא עשה זאת כמעין שם גנאי, מאחר שנזקק לתואר להגדיר בו את היהודים לאחר
שנדחו, לשיטתו, מעם ישראל הנבחר שהמשיך בכנסייה
, והוסיפו להתקיים כמעין "קליפה מנוונת" ללא מקדש וקרבנות, במצב של "מרד נגד האל"
19
במאות ה-18 וה-19 הפך המונח "יהדות" לשכיח בפי יהודים, בהשאלה מ
גרמנית
. מייסדי "
חכמת ישראל
" כינו את דתם וזהותם בתור Judenthum (יודנטום), והביטוי תורגם לעברית ול
יידיש
מזרח אירופה
. המילה נעשתה רווחת בקרב כל החוגים
20
, כשהיא מחליפה מונחים כמו "עם ישראל" ו"תורה".
ציוני דרך בתולדות עם ישראל והיהדות
עריכת קוד מקור
עריכה
ערכים מורחבים –
היסטוריה של עם ישראל
הכרונולוגיה המקראית והמסורתית
ראשית העם לפי המסורת
עריכת קוד מקור
עריכה
מאברהם עד יהושע בן נון
עריכת קוד מקור
עריכה
ערכים מורחבים –
התורה
על פי
המסורת
, יסוד היהדות טמון במהפכה ה
מונותאיסטית
של
אברהם
(1811 לפנה"ס או שנת
א'תתקמ"ח
כרונולוגיה היהודית המסורתית
), אשר עלה ל
ארץ ישראל
אור כשדים
בעקבות ציווי
אלוהי
. אברהם הוא גם הראשון שנצטווה לקיים
ברית מילה
, שהפכה למצווה מרכזית הנהוגה עד היום. לפי הכתוב, בסוף
תקופת האבות
גלו בני ישראל 210 שנה בארץ מצרים, ולאחר מכן
יצאו ממצרים
בהנהגת
משה
ובהתערבות אלוהית. בהר סיני
קיבלו בני ישראל את התורה
, ולאחר
40 שנות נדודים במדבר
כבשו את ארץ
כנען
ונחלו אותה.
תקופת ההתנחלות, השופטים וממלכת ישראל המאוחדת
עריכת קוד מקור
עריכה
ערכים מורחבים –
תקופת השופטים
ממלכת ישראל המאוחדת
על פי המסופר במקרא, לאחר כיבוש הארץ, התיישבו בני ישראל בארץ ישראל במשך כמה מאות שנים ללא ממלכה, וללא הנהגה מסודרת. תקופה זו נקראת
תקופת השופטים
- על שם ה
שופטים
(המנהיגים) שעמדו והנהיגו את העם לאחר ששועבד לעמי האזור והלך בדרכיהם. לאחר תקופה של כ-390 שנה הוקמה בארץ ישראל
ממלכת ישראל המאוחדת
על ידי
שמואל הנביא
, שמשח למלך את
שאול
. לאחר מות שאול ובניו במלחמה, התחלפה שושלת המלוכה והועברה ל
דוד המלך
, ומשם החלה שושלת
בית דוד
. לאחר מכן מלך על ישראל בנו של דוד -
שלמה המלך
שהקים ב
ירושלים
את
בית המקדש הראשון
, שהיה למרכז הפולחן היהודי. לאחר מותו של שלמה, התפצלה הממלכה ל
ממלכת יהודה
, בדרום הארץ, ול
ממלכת ישראל
, בצפונה.
ראשית העם לפי המחקר
עריכת קוד מקור
עריכה
ערכים מורחבים –
יציאת מצרים במחקר
הדת הישראלית הקדומה
ארכאולוגים
היסטוריונים
מנסים להתחקות אחר ההתהוות של עם ישראל באמצעות ניתוח של
ממצאים ארכאולוגיים
, איסוף של עדויות חוץ-מקראיות ו
של הטקסט המקראי
. קיימת
הסכמה רחבה
בין החוקרים לגבי קיומן ההיסטורי של שתי הממלכות, ישראל ויהודה, אולם יש המטילים ספק בקיומה של
הממלכה המאוחדת
. עקב חוסר ההתאמה בין הממצאים לבין סיפורי המקרא על תקופת האבות, יציאת מצרים וכיבוש כנען, ועקב ההערכה כי לא הייתה יכולת כתיבה משמעותית בארץ ישראל לפני
המאה ה-8 לפנה"ס
, מקובל לשער כי עם ישראל התגבש בשלהי
האלף ה-2 לפנה"ס
בתהליך ארוך של איחוד תרבותי ופיזי בין האוכלוסייה הכנענית לבין קבוצות שחדרו לכנען בהדרגה מ
עבר הירדן המזרחי
. חוקרי המקרא מוצאים רמזים לתהליך זה גם בטקסט המקראי.
עם זאת, מקובל במחקר
דרוש מקור
[דרושה הבהרה]
כי התיאור הכללי של תקופת השופטים עשוי להתאים במידה מסוימת למציאות ששררה בכנען בתקופת ההתגבשות של העם, ויש חוקרים הסבורים כי ייתכן שהסיפורים על יציאת מצרים, כיבוש הארץ והממלכה המאוחדת משמרים זיכרונות היסטוריים של חלק מהקבוצות שהתגבשו בסופו של דבר לעם ישראל. ההבדלים בין
הזרם המרכזי
במחקר לבין התיאור המסורתי מצטמצמים משמעותית סביב סוף
המאה ה-9 לפנה"ס
, במהלך תקופת הבית הראשון והיריבות בין ממלכות ישראל ויהודה.
תקופת בית ראשון וגלות בבל
עריכת קוד מקור
עריכה
ערכים מורחבים –
תקופת בית ראשון
גלות בבל
ממלכת ישראל חרבה בסביבות שנת 720 לפנה"ס,
21
כאשר נכבשה על ידי
האימפריה האשורית
, ורבים מתושביה הוגלו. אירוע זה נודע בהמשך כ
גלות עשרת השבטים
. ממלכת יהודה חרבה בשנת
586 לפנה"ס
. באותה שנה
נבוכדנאצר השני
מלך בבל
כבש את
ירושלים
והחריב את
בית המקדש הראשון
(על פי
המסורת היהודית
, בית המקדש הראשון נחרב בשנת
ג'של"ח
422 לפנה"ס
)). רבים מתושבי יהודה
הוגלו לבבל
. גלות בבל נמשכה כ־70 שנה; במהלכה מקצת גולי בבל שבו אל ארץ ישראל כדי להתחיל בבניית
בית המקדש השני
, באישור מלך
הממלכה הפרסית
השלטת,
כורש
תקופת בית שני
עריכת קוד מקור
עריכה
ערכים מורחבים –
תקופת בית שני
מרד המכבים
המרד הגדול
מרד בר כוכבא
בשנת 520 לפנה"ס לערך, הוקם בירושלים
בית המקדש השני
22
תקופת בית שני
נחתם התנ"ך, והיהדות נחלקה למספר זרמים מרכזיים, בהם ה
פרושים
, ה
צדוקים
וה
איסיים
. לאחר שנים של שלטון פרסי ואחר כך הלניסטי,
מרד המכבים
הביא להקמתה של ממלכה יהודית עצמאית תחת ה
חשמונאים
סביב שנת 110 לפנה"ס. בהמשך, כבשו הרומאים את הממלכה.
מרידות יהודה ברומא
הביאו לתחילתה של גלות ארוכה. במסורת היהודית מתוארכת תחילת הגלות ל
חורבן בית המקדש השני
, במהלך
המרד הגדול
(70 לספירה). הרומאים הרסו את ירושלים עד היסוד, והמרכז היהודי בארץ עבר ל
יבנה
. האסון הגדול הבא פקד את היישוב היהודי בארץ שישים שנה לאחר החורבן, בעקבות
מרד בר כוכבא
. האימפריה הרומית חיסלה בסופו של דבר את עצמאות היהודים בארץ וכן את הרוב היהודי בה. לאחר מכן התפזרו היהודים בכל קצוות תבל, והמשיכו לשמור על קשר באמצעות אגרות ושליחים אשר תיעדו והעלו את רישומיהם על הכתב.
תקופת הגלות
עריכת קוד מקור
עריכה
תקופת
חז"ל
: כתיבת היצירות הבסיסיות של התורה שבעל פה: ה
משנה
, המדרשים וה
תלמוד
. מרכז היהדות ב
בבל
היהדות בימי הביניים
: פריחת
ספרות השו"ת
תקופת הגאונים
, הפרשנים הגדולים,
תור הזהב של יהדות ספרד
, פריחת ה
פילוסופיה היהודית
גירוש ספרד
תקופת התגבשות עולם
ההלכה היהודית
, עם כתיבת ה
שולחן ערוך
הגהות
רמ"א
, ומאוחר יותר
חיבורים רבים
שנכתבו על ספרים אלו שעיגנו במידה רבה את הפסיקה ההלכתית.
היהדות בעת החדשה: עקב צרות רבות במזרח אירופה במאות ה־18-17 ביניהם התגלות
שבתאי צבי
כמשיח שקר ו
גזרות ת"ח ת"ט
קמה תנועת ה
חסידות
שרואה בדבקות לה' ערך גבוה יותר מתלמוד תורה כך שגם ליהודים פשוטים, עם כל הצרות, תהיה גישה ליהדות. עם זאת, בצד המערבי של אירופה בעקבות ה
אמנציפציה
פשה תהליך חילון בעם כולל ייסוד
תנועת ההשכלה
ונטיית יהודים ל
נישואי תערובת
. בנוסף, הדת היהודית התחלקה לשלושה זרמים מרכזיים והם
אורתודוקסים
רפורמים
קונסרבטיבים
הציונות, השואה וקום המדינה
עריכת קוד מקור
עריכה
במהלך
המאה ה-19
, הוקמה
התנועה הציונית
שפעלה להקמת
בית לאומי לעם היהודי
בארץ ישראל.
במהלך מלחמת העולם השנייה התרחשה
השואה
, במהלכה נרצחו שישה מיליון יהודים בידי
גרמניה הנאצית
ב-1948 קמה
מדינת ישראל
כמדינה יהודית [אתנית] ודמוקרטית בארץ ישראל.
האמונה היהודית
עריכת קוד מקור
עריכה
בריאת העולם
עריכת קוד מקור
עריכה
ערך מורחב –
בריאת העולם (יהדות)
ששת ימי בראשית
על פי ספר
בראשית
נברא העולם בשישה ימים
23
. בנוסף להם מתואר יום שביעי שבו שבת האל ממלאכתו.
מניין השנים בלוח העברי
מתחילה בשנת בריאת העולם (שנה קודם בריאת אדם הראשון) לפי הדעה המקובלת, שנסמכת על חשבון המופיע בספר
סדר עולם
. השנים נמנות ב
ספרות עבריות
, ולפיכך שנת
ה'תשפ"ו
היא השנה ה־
5786
בריאת העולם
, על־פי החשבון הנ"ל (האות ה' שלפני הגרש משמעה חמשת אלפים).
לפי המתואר בספר בראשית,
נברא האדם
אחרון ביום השישי, ככתר הבריאה במושלמותו ובתבונתו (ב
צלם אלהים
) ולאחר בריאתו היה יום השביעי יום מנוחה (יום ה
שבת
). לאחר
חטא עץ הדעת
גורש האדם מ
גן עדן
, וכך התחילה שושלת האדם.
על פי חלק מחכמי ופרשני היהדות, כגון ה
רמב"ם
, סיפור הבריאה וגן העדן הוא משל אלגורי-סימבולי הנכלל בסוד "
מעשה בראשית
", ואין להבינו כפשוטו
24
עיקרי האמונה
עריכת קוד מקור
עריכה
יסוד הדת היהודית הוא
האמונה באל אחד ויחיד
ערך מורחב –
עיקרי האמונה היהודית
ביהדות אין מערכת מבוססת של
דוגמות
כמו בדתות אחרות והיא מדגישה את החיובים המעשיים, אך עדיין ישנם עיקרי אמונה מקובלים שנוסחו מספר פעמים על ידי גדולי הדורות. המפורסמת ביותר היא רשימתו של
הרמב"ם
הכוללת
שלושה עשר עיקרים
, ובראשם
האמונה באל אחד
, האמונה בהיותו מופשט ולא גשמי, האמונה ב
נבואה
והאמונה בעליונותה הנבואית של
תורת משה
. בין העיקרים הנוספים נמצאות האמונות ב
משיח
, ב
עולם הבא
וב
תחיית המתים
אחד הביטויים המזוהים ביותר עם האמונה היהודית, ביטוי שהוא פסוק בתורה, הוא "
שמע ישראל
, ה' אלוהינו, ה' אחד"
25
יהודים
השתמשו במשפט זה כביטוי לאמונה ה
מונותיאיסטית
, כאמצעי לזיהוי בפני יהודים אחרים, והשמיעו אותו כאות לדבקותם ביהדות, ואף בעת מוות על
קידוש השם
. על אף חשיבותו, אין די בהצהרת המשפט הזה כדי
להתגייר
. השאלה אם יש במסורת היהודית מקבילה ל
עיקרי האמונה הסדורים בנצרות
הטרידה הוגים רבים ואין לה תשובה חד־משמעית: בעוד שהוגי ימי הביניים כמו ה
רמב"ם
ניסחו עיקרים כאלו ואף הכריזו כי השוללים אותם יוצאים מכלל ישראל, הספרות הרבנית עסקה תמיד יותר בדקדוקי הלכה מאשר בהגדרות אמונית, ובעת החדשה קמו רבים שתיארו את היהדות כדת הלכתית ומשפטית בלבד שאין בה עיקרים.
ההלכה היהודית
עריכת קוד מקור
עריכה
בתי מזוזה מעץ
ערך מורחב –
הלכה
תורה שבכתב
המחולקת לחמשה חלקים המכונים "
חומשים
", וביחד "חמשה חומשי תורה", וה
תורה שבעל פה
- ה
משנה
וה
תלמוד
, כוללות את ההוראות ההלכתיות של היהדות הרבנית, ה
מצוות
. עיקר ספרות הקודש היהודית היא דיון ופירוש של המצוות. אחרי חתימת התלמוד נכתבו ספרי הלכה הכוללים הלכות ומנהגים בלבד (שלא כמו התלמוד עצמו הכולל גם "
אגדתות
" - דהיינו סיפורים ועוד דברים שאינם נוגעים להלכה) כמו "ספר הלכות גדולות" שנכתב בתקופת הגאונים, וספרי ההלכה הידועים שנכתבו ב
תקופת הראשונים
, ספרי
הרי"ף
, ספר "משנה תורה" ל
הרמב"ם
, "פסקי
הרא"ש
", וספרו הנודע של בנו ר' יעקב "
בעל הטורים
" שדעות כולם מסתמכות על דברי התלמוד ומחלוקותיהם נוצרו עקב פירושים שונים בו.
בהיעדר מלך או
נביא
(על פי המסורת, הנבואה פסקה בראשית
ימי בית שני
), המנהיג הדתי הוא ה
רב
, האחראי על ניהול הקהילה, על הנהגתה הרוחנית ועל
פסיקת הלכה
. קיים גם משפט דתי, בנושאי אישות,
גיור
ממונות
. בזמן קיום ה
סנהדרין
הייתה לו סמכות חוקית גם בנושאי פלילים.
חז"ל
מנו בתורה
תרי"ג (613) מצוות
, המחולקות לרמ"ח (248) מצוות "עשה" ושס"ה (365) מצוות "לא תעשה". ב
ימי הביניים
נעשו ניסיונות לחלוקה של המצוות. ישנה חלוקה רוחבית נוספת, בין
מצוות שבין אדם לחברו
מצוות שבין אדם למקום
תפילה ובית הכנסת
עריכת קוד מקור
עריכה
יהודים מתפללים ב
בית כנסת
ערכים מורחבים –
תפילה (יהדות)
בית כנסת
בית התפילה היהודי נקרא
בית כנסת
. מתפללים בו את שלוש התפילות היומיומיות (
שחרית
מנחה
ערבית
). בשבתות ובחגים מותאם חלק מ
נוסח התפילה
לעניינו של היום ונוספת
תפילת מוסף
. ב
יום כיפור
ישנה גם תפילה חמישית,
תפילת נעילה
. בימי
שני וחמישי
, בשבתות, תעניות ומועדים קוראים בתורה. בפי
חז"ל
נקרא בית הכנסת בשם "מקדש מעט", על שם
בית המקדש
שעד חורבנו היווה מרכז רוחני לעם ישראל ועל שם
עבודת הקרבנות
שבהיעדר בית מקדש מומרת ב
תפילה
26
המכונה גם עבודת התפילה
27
גיור
עריכת קוד מקור
עריכה
ערך מורחב –
גיור
על אף שהיהדות אינה דת
מיסיונרית
, אנשים שאינם יהודים יכולים להצטרף לאומה היהודית לאחר שעברו תהליך של גיור הכולל קבלת עול המצוות. גם לאחר שאדם המעוניין להצטרף ליהדות מצהיר על כך, על הדיינים לדחות אותו מספר פעמים על מנת לראות שהוא באמת רציני, רק לאחר שאותו אדם שב לבית הדין לאחר שנדחה והוכיח שרצונו אמיתי - אז מתאפשר לו להתחיל בתהליך הגיור.
היהדות רואה גם במי שאיננו יהודי בעל תפקיד רוחני בעולם, ובעקבות כך מוטלת על כל מי שאיננו יהודי החובה לקיים שבע מצוות המכונות "
שבע מצוות בני נח
" (בהן האיסור לעבוד
עבודה זרה
וכן מצוות שונות ש"
בין אדם לחברו
").
היהדות רואה במאמיניה קולקטיב מוחלט, "כלל ישראל", כפי שמדגישה התורה את המטרה "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (
שמות
י"ט
ו'
), שהשתייכות לו מכתיבה את חובות האדם בתחום הפוליטי, האישי ועוד. לצד חברות מכוח מוצא, יכול באופן תאורטי כל אדם להתגייר ולהתקבל לתוך עם ישראל. דוגמה חשובה למקרה של
גיור
נמצא ב
מגילת רות
בו מתואר המעבר הכפול שעושה
רות
באומרה ל
נעמי
: "עמך עמי ואלהיך אלהי" (
מגילת רות
פרק א'
פסוק ט"ז
).
למרות שאפשר להצטרף לעם ישראל באמצעות גיור, אין ליהודי דרך להפוך ללא יהודי, בלי קשר לאמונתו ולהקפדתו על ההלכה. היהדות מכנה את הפורש ממנה '
יוצא בשאלה
' או 'יהודי מומר', ואת אלה שנולדו מנותקים מהדת היא מכנה '
תינוק שנשבה
', אבל אי אפשר להפוך לגוי, בין אם האיש נולד יהודי (שאמו יהודיה) ובין אם הוא גר. כלשון הגמרא בסנהדרין "ישראל אף על פי שחטא - ישראל הוא
28
". אחת ההשלכות לכך היא שיהודי שאינו שומר תורה ומצוות ומבקש לשמור את מנהגי הדת ומצוותיה, אינו צריך להתגייר ויכול פשוט להתחיל לשמור תורה ומצוות, או במילים אחרות '
לחזור בתשובה
'.
מאפייני התרבות היהודית
עריכת קוד מקור
עריכה
ספר תורה כתוב על קלף, הספר הקדוש ביותר ביהדות.
ספרי הקודש
עריכת קוד מקור
עריכה
ערך מורחב –
ספרות תורנית
ביהדות יש כמה
כתבי קודש
עיקריים הנחשבים כבסיסה הדתי:
תורה
. על פי המסורת היהודית, חמשת חומשי התורה נכתבו מפי הקב"ה על ידי
משה
(בעוד שהנביאים והכתובים ביתר התנ"ך נכתבו באמצעות
נבואה
או
רוח הקודש
על ידי בני אדם שונים)
29
. התורה מכילה את דברי האל שניתנו בסיני, המהווים את החוק המחייב לעד של העם כולו. כמו כן, היא מכילה את הכרוניקה של בריאת העולם, קדמות האנושות, ימי האבות, יציאת מצרים והמסע במדבר לפי המסורת.
תנ"ך
- קובץ הכולל 24 ספרים, המחולקים לשלוש קבוצות:
ורה,
ביאים
תובים
. התנ"ך כולל טקסטים רבים הכתובים ברובם ב
עברית
ומקצתם ב
ארמית
. התנ"ך מתאר את תולדות העולם מעת
בריאתו
, ומתמקד בתולדות עם ישראל עד לתחילת
תקופת בית שני
. כמו כן הוא כולל קובצי חוקים ו
מצוות
, דברי מוסר, פתגמים ועוד. התנ"ך ב
נוסח המסורה
הוא
קאנון
מרכזי במסורת היהודית.
משנה
- קובץ של הלכות החוקים והמצוות. רובם הם חוקים וגזרות שקבע מוסד הסנהדרין לאורך
תקופת התנאים
, וכלולים בו גם הלכות ופרשנות למקרא על פי המסורת היהודית של המאות ה-1 וה-2 לספירה, עד ימות
רבי יהודה הנשיא
. היא נכתבה בארץ ישראל, בעברית ב
ניב
שונה מזה שמוכר מן התנ"ך, המכונה
לשון חכמים
או "
עברית משנאית
".
תלמוד
- כולל פרשנות למשנה ולתנ"ך ודברי
הלכה
אגדה
נוספים. הוא נחלק לשני קבצים -
התלמוד הבבלי
שנערך בקהילה היהודית ב
בבל
, ו
התלמוד הירושלמי
שנערך ב
גליל
, בקהילה היהודית בארץ ישראל. שני התלמודים מבוססים על חומר פרשני והלכתי שהצטבר במשך התקופה בקהילה שבה נערך כל אחד מהם. שני הקבצים כתובים ברובם בשפה ה
ארמית
, כל אחד מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. רוב הלימוד ב
ישיבות
נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבה בהמשך כל ספרות ההלכה. התלמוד הבבלי נחשב למכריע בשאלות הלכתיות.
כלל ספרות חז"ל
, כולל
מדרשי הלכה
אגדה
ההגדרה של "קודש" חלה גם על כל הספרות הרבנית מאז. קיימים עוד ספרים רבים, המשפיעים כל אחד כמידתו. מקובל לחלקם לספרות הראשונים ולספרות האחרונים, כשכל קבוצה מתחלקת לספרות הלכה (כולל החיבורים ההלכתיים המשפיעים למן כתבי הגאונים וה
רמב"ם
ועד ימינו), חידושים על התנ"ך, חידושים על התלמוד, וספרות קבלה,
פילוסופיה
, הגות ומחשבת ישראל ועוד.
סמלים
עריכת קוד מקור
עריכה
מגן דוד
מנורה
, שני סמלי היהדות משולבים זה בזה ברובע היהודי בצ'כיה.
שני
סמלים
יהודיים, הם גם סמליה של
מדינת ישראל
מגן דוד
מנורת שבעת הקנים
. המנורה מתוארת בתנ"ך כמנורה שעמדה תחילה ב
משכן
ולאחר מכן ב
בית המקדש
. היא מופיעה כסמל יהודי כבר בתקופות קדומות. תבליט בדמות המנורה מופיע על
שער טיטוס
המתאר את החרמת כלי בית המקדש לאחר
חורבנו
והבאתם ל
רומא
. כמו כן התגלה בבית הכנסת עתיק ב
יריחו
על רצפת הפסיפס ציור מנורה ועליה הכיתוב "שלום על ישראל".
מגן דוד הוא
הקסגרמה
- שרטוט של כוכב בעל שישה קודקודים, שנראה כשני משולשים שאחד מהם מונח במהופך על האחר. זהו סמל עתיק ששימש בעבר עמים שונים, אולם ב
עת החדשה
הוא הפך לסמל המזוהה עם היהודים. מועד הפיכתו לסמל יהודי והסיבה לכך אינם ברורים. אין בסיס ברור למיתוס הוא שסמל זה היה סמלו של
דוד המלך
שבת, חגים ומועדים
עריכת קוד מקור
עריכה
ערכים מורחבים –
שבת
חגי ישראל ומועדיו
שופר
בו
תוקעים
ראש השנה
וביציאת
יום הכיפורים
. בהיסטוריה היה לו שימוש נפוץ יותר, ב
יובל
בתעניות ולהנהגת העם.
תשמישי קדושה
יהודיים:
שופר
יד
(המצביע לקריאת התורה)
חמישה חומשי תורה
תנ"ך
, זוג
פמוטים
נרות שבת ויום טוב
, קופסה של
אתרוג
נטלה
(קנקן ל
נטילת ידיים
הלוח העברי
הוא
לוח השנה
המשמש את היהדות והוא
לוח משולב ירחי-שמשי
: חודשיו מבוססים על חודשי
הירח
, אך הוא מותאם לשנת
השמש
על ידי הוספת
חודש נוסף
אחת למספר שנים, כדי שה
חגים
יצאו תמיד באותה תקופה של השנה. הלוח הנהוג כיום מתחשב גם בימי ה
שבוע
וקביעתו מיוחסת ל
הלל נשיאה
במאה הרביעית לספירה
היום המקודש בשבוע הוא ה
שבת
, היום השביעי בשבוע, שבו מצווים לשבות ולנוח ממלאכה, ואותו מציינים בתפילות מיוחדות,
סעודות חגיגיות
, וטקסים שונים: הדלקת
נרות שבת
ערב שבת
קידוש
בלילה וביום ו
הבדלה
בצאת השבת.
מועדי ישראל נחלקים למועדים מקראיים ומועדי
חז"ל
. מועדים מקראיים:
ראש השנה
(יום אחד מהתורה ויום נוסף שתיקנו חז"ל),
יום הכיפורים
שלוש הרגלים
פסח
(7 ימים),
שבועות
(יום אחד),
סוכות
(7 ימים) ו
שמיני עצרת
שמחת תורה
) (יום אחד). מועדי חז"ל:
פורים
(יום אחד שתאריכו משתנה בין
ערי הפרזים
ערים מוקפות חומה
) ו
חנוכה
(8 ימים), וכן חמש ה
תעניות
תשעה באב
שבעה עשר בתמוז
עשרה בטבת
צום גדליה
תענית אסתר
. ישנם ימים טובים נוספים, ובכללם כל
ראש חודש
עברי,
ט"ו בשבט
ט"ו באב
. ב
מאה ה-12
התפתח גם המנהג לחגוג את
ל"ג בעומר
לאחר כינונה של
מדינת ישראל
הוסיפה
הרבנות הראשית לישראל
לרשימת המועדים גם את
יום העצמאות
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזיכרון לשואה ולגבורה
ולאחר
מלחמת ששת הימים
אף את
יום ירושלים
. למרות זאת, הם אינם נתפסים כבעלי משמעות דתית בעיני רוב הציבור החרדי.
ארץ ישראל
עריכת קוד מקור
עריכה
ערך מורחב –
מצוות יישוב ארץ ישראל
המקום המקודש ליהדות הוא
ארץ ישראל
, שנקראת במסורת היהודית גם בשמות "ארץ הקודש", "ארץ החיים" ובתארים חיוביים נוספים. על פי האמונה היהודית, האל נתן את הארץ הזו לעם ישראל על מנת שיוכלו לקיים בה אוטונומיה יהודית. בהלכה קיימת
מצוות יישוב ארץ ישראל
, ועל פי חלק מ
פוסקי
הלכה
אף יש להימנע מיציאה מהארץ למטרות שאינן הכרחיות. לגבי שאלת הקמת
המדינה היהודית
בימינו, נחלקו הפוסקים בין אלה הרואים בהקמתה מצווה, לבין המתנגדים ל
ציונות
, בין היתר מטעמים של איסור של "דחיקת הקץ" ו"
שלוש השבועות
".
ירושלים מכיוון הר הזיתים. אדוארד ליר, 1858
גם בארץ ישראל עצמה יש מדרגות בקדושה, כאשר העיר המקודשת ביותר ליהדות היא
ירושלים
, שבה שכן
בית המקדש
הר הבית
, שעליו שכן המקדש, הוא האתר המקודש ביותר ליהדות בארץ ובעולם כולו, ובשל קדושתו חלק מהפוסקים אף אוסרים לעלות אליו בימינו אלה
30
. אף בתוך הר הבית יש דרגות בקדושה - הנקודה המקודשת ביותר היא
קודש הקודשים
. העיר השנייה בקדושתה ליהדות היא
חברון
- שב
מערת המכפלה
שבה קבורים לפי המסורת
האבות
האמהות
. ערים קדושות נוספות הן
טבריה
צפת
, שבהן התרכז רוב היישוב לאחר הגלות, וכן קבורים שם כמה מגדולי חכמי ישראל בזמן הגלות, כמו ה
רמב"ם
, רבי
יוסף קארו
האר"י
ועוד מסורות על קבורת
תנאים
מסוימים כמו
רבי מאיר בעל הנס
ועוד.
הלאומיות היהודית בימי קדם
עריכת קוד מקור
עריכה
כמה חוקרים מודרניים מצביעים על כך, כי על אף שהלאומיות נחשבת בדרך כלל לתופעה מודרנית, ניתן לזהות ביטויים מוקדמים של זהות לאומית בקרב יהודי העת העתיקה. מדען המדינה טום גרווין מנה את היהודים בין הקבוצות המעטות שניחנו בזהות לאומית מובחנת כבר בימי קדם, לצד היוונים והגאלים
31
. הסוציולוג ההיסטורי וחוקר הלאומיות
אנתוני סמית
כתב כי העם היהודי בשלהי
תקופת בית שני
מהווה "הקבלה קרובה יותר לטיפוס האידיאלי של לאום [...] מאשר אולי בכל מקום אחר בעולם הקדום"
32
ההיסטוריון
דוד גודבלט
מוסיף כי המקרא, הספרות הבתר-מקראית וההיסטוריה הלאומית של היהודים סיפקו בסיס לזהות קולקטיבית יהודית כבר בתקופת הבית השני. הנרטיב הלאומי התחזק והתגבש באמצעות קריאות ציבוריות של טקסטים יהודיים, מה שאפשר גם לאנאלפביתים להשתתף ולהכיר בזהות הקולקטיבית של הקהילה. במקביל, השפה העברית הייתה לכלי מרכזי לבניית ושימור הזהות הלאומית: כל מי שנתקל בה, בכתב או בדיבור, יכול היה לזהות את הקשר לעבר ולמסורת הלאומית, שכן זו הייתה שפת האבות ושפת הדת והספרות הלאומית
33
34
פרגוס מילאר
, היסטוריון של האימפריה הרומית, מציע כי בתקופה זו נשענה הלאומיות היהודית על התנ"ך, ששימש הן כהיסטוריה לאומית והן כמקור משפטי; השפה העברית כשפת הלאום; מערכת חוקים; ומוסדות חברתיים כגון בתי ספר, בתי כנסת וכן שמירת השבת
35
. חוקר אחר, סטיב ויצמן, מומחה לתולדות היהדות, סבור כי הזהות הלאומית היהודית התפתחה כתוצאה מהיותם של היהודים עם נכבש תחת שלטון פרסי, יווני ורומי, מה שעודד אותם להזדהות כאומה עתיקה, על בסיס ספרי הקודש, השפה העברית, המקדש והכהונה, ומסורת האבות
36
. ההיסטוריון
דורון מנדלס
מציין כי ממלכת החשמונאים, שהייתה אחת הדוגמאות הבודדות לריבונות
ילידית
מקומית בתקופתה, חיזקה במידה רבה את התודעה הלאומית היהודית. זיכרון תקופה זו של עצמאות תרם למאמצים המתמשכים לשוב ולכונן ריבונות יהודית בארץ יהודה והוביל ל
מרידות הכושלות נגד הרומאים
במאות הראשונה והשנייה לספירה
37
חוקר הלאומיות
אדריאן הייסטינגס
טען כי בעוד שהלאום והלאומיות הן תופעות המאפיינות בעיקר את העולם הנוצרי, "היוצא מן הכלל היחיד לטענה זו הם היהודים". לדעתו, היהודים מהווים כנראה את "הלאום הראשוני האמיתי", אשר סיפק לעולם, באמצעות התנ"ך, את המודל הלאומי דרך הדוגמה של עם ישראל הקדום. הסטינגס סבור כי "הפרדוקס הענקי של ההיסטוריה היהודית הוא שהעם שנתן לעולם את הדגם לאומתיות, ואפילו להוויה של מדינת לאום, איבד אותה למשך כמעט אלפיים שנה, וחרף זאת שרד"
38
. לפי הסטינגס, הסיבה לשרידות לאומית זו נעוצה בכך שהיהודים שימרו את זהותם הלאומית בגולה גם לאחר חורבן הבית השני על ידי טיפוח הזיכרון הקולקטיבי ושמירה על התנ"ך ויצירות טקסטואליות הקשורות בו. בכך הם נותרו לאום מובחן ולא רק קבוצה אתנית. עם עליית הלאומיות באירופה, מצבם של היהודים הפך לייחודי, מה שהוביל לצמיחתה הבלתי נמנעת של הציונות – תנועה לאומית יהודית מודרנית – ובסופו של דבר הביאה להקמתה של מדינת הלאום היהודית
38
זרמים וקבוצות ביהדות זמננו
עריכת קוד מקור
עריכה
במאה ה-20, לאחר
השואה
וההגירות ההמוניות, התהוו שני ריכוזי יהודים עיקריים בעולם: ישראל ו
ארצות הברית
. כ-90% מיהודי תבל חיים בהם.
ביהדות המודרנית קיימים מספר זרמים, שלושה גדולים וכמה קטנים בהרבה:
החת"ם סופר
, מנהיג האורתודוקסיה המוקדמת.
יהדות אורתודוקסית
, המחזיקה באמונה המסורתית ב
תורה מן השמיים
ובמחויבות לרצף הפסיקה המקובל של ה
הלכה
, הנגזרת ממנה. אף על פי שהיא מתבססת על האמונות המסורתיות, היהדות האורתודוקסית היא מעין חידוש שהתפתח במאה ה-19 במרכז אירופה, כתוצאה מהאמנציפציה והחילון. מאחר שרוב היהודים עזבו את הדת או הקימו זרמים הסותרים את אמונות הדת המסורתית, מי שנותרו נאמנים לה התארגנו בקהילות אידאולוגיות, שנדרשו לדרכי פעולה וחשיבה שונות מבעבר, וחלקם התנתקו מן היתר. הזרם האורתודוקסי אינו זרם ריכוזי, אלא תנועה רחבה העשויה קהילות קהילות, החולקות אתוס בסיסי, אך מקוטבות ביניהן וחלקן כלל לא מכירות בלגיטימיות של אחרות. הספקטרום האורתודוקסי משתרע מהאגף הקיצוני שבתוך העולם ה
חרדי
, השולל את המודרניות, ועד לאגף הפרוגרסיבי ב
אורתודוקסיה המודרנית
. לפי הערכות, הזרם האורתודוקסי מונה בין 4,000,000 ל-5,500,000 נפש. כמחציתם מקיימים אורח חיים הלכתי, והיתר אינם שומרי מצוות, אך מזדהים עם הזרם (באמצעות חברות בקהילות אורתודוקסיות, הגדרה עצמית כ
מסורתיים
וכדומה)
39
. כך, לדוגמה, 50% מיהודי ישראל הזדהו כאורתודוקסים כשנשאלו בסקר PEW ב-2015, אך רק 20% מהם נמנים עם קהילות שומרות מצוות
40
יהדות רפורמית
, הדוגלת בכך שהיהדות היא מערכת דינמית שהשתנתה תמיד לאורך ההיסטוריה, מכוחה של
התגלות
מתמדת, ושעיקרה הוא ערכיה המוסריים ולא טקסיה הפולחניים. לפיכך, הרפורמה מחשיבה מאוד את האוטונומיה האישית של הפרט הרציונלי, שוללת כל ממד מחייב מן ההיבטים הטקסיים של הדת, ומרבה לזהות את ליבת היהדות כערכים ליברליים והומניסטיים הקוראים ל"
תיקון עולם
". התנועה צמחה בגרמניה של המאה ה-19, והתפשטה בייחוד בארצות הברית. הקהילות הרפורמיות מאוגדות ב
איגוד העולמי ליהדות מתקדמת
, שהגוף המרכזי בו הוא
האיחוד ליהדות רפורמית
האמריקני. הזרם מעריך שהוא מייצג 1,800,000 עד 2,200,000 נפש בעולם: יותר מ-900,000 מבוגרים המשלמים
דמי חבר
, והיתר מזדהים כרפורמים בסקרים שונים.
יהדות קונסרבטיבית
, הרואה את חשיבות ההלכה והמסורת היהודית כנובעת קודם כל מקבלתן על ידי העם לאורך הדורות, ופחות מאשר מתוקף התגלות כלשהי. הקונסרבטיבים תופשים אותן לפיכך כמחייבות וכנתונות להשפעה היסטורית גם יחד, ורבנות התנועה
פוסקת
ומתקנת תקנות ברוח זו. הזרם רואה עצמו כיורש ה
אסכולה הפוזיטיבית-היסטורית
שפעלה באירופה במאה ה-19, אך נעשה עצמאי רק בארצות הברית שלאחר
מלחמת העולם השנייה
. הקהילות מאוגדות בארגון הבינלאומי "מסורתי עולמי", ורובן המוחלט שייך ל"בתי-הכנסת המאוחדים" בצפון אמריקה. הקונסרבטיבים מונים, לפי אומדנים, למעלה מ-1,000,000 נפש: 570,000 משלמי דמי חבר באמריקה ב-2015, עוד 392,000 שהזדהו עם הזרם בסקרים בלי חברות קהילתית, וכ-100,000 חברים ומזדהים מחוץ לצפון אמריקה.
יהדות רקונסטרוקציוניסטית
, הרואה את ה
יהדות כתרבות
העם היהודי, שאין לה שום זיקה מחויבת להיבטים ה
על-טבעיים
של הדת. התנועה נשענה במקורה על הגותו של מייסדה, הרב
מרדכי קפלן
, והתפלגה סופית מן הקונסרבטיבים ב-1990. ב-2013 היו לה 65,000 חברים בקהילות בצפון אמריקה.
יהדות חילונית-הומניסטית
, הדוגלת ב
הומניזם חילוני
בהקשר יהודי, ורואה אף היא את היהדות כתרבות. בניגוד לרקונסטרוקציוניסטים, התנועה מסרבת להכליל ניסוחים
תאיסטיים
בטקסיה. קמה ב-1969, ונכון ל-2012 היו לה 10,000 חברים בקהילות בצפון אמריקה.
התנועה להתחדשות יהודית
, המשלבת
ניו אייג'
ומסורות רוחניות עולמיות עם המסורת היהודית. קמה ב-1985. מונה כחמישים "חבורות", בעיקר בארצות הברית, ו-200 רבנים.
יהדות קראית
, השומרת מצוות התורה שבכתב בלא התורה שבעל פה, אלא אם אין יכולת לפרש את התורה שבכתב ללא מסורת. זרם זה קיים מאז תקופת הגאונים והיווה אחוז ניכר מבין היהודים אך הוא הצטמצם במהלך הדורות לכמה אלפים ספורים.
בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל, החלוקה הרווחת לפי הגדרה עצמית היא לארבע קבוצות שונות, הנבדלות זו מזו בפרמטרים סוציולוגיים שונים:
חילונים
(לעיתים גם "
חופשיים
"): הכינוי הנפוץ לכל מי שלא מקפיד על אורח חיים הלכתי/דתי. 40%-50% מהיהודים מזדהים כחילונים. אין הבדל חותך בינם לקבוצה הבאה במדרג הדתיות, ה
מסורתיים
. עם זאת,
אשכנזים
נוטים יותר להזדהות כחילונים ו
מזרחים
כמסורתיים. החילונים הם קבוצה מגוונת, הנעה בין מי שהם מסורתיים בכל מלבד בהגדרתם העצמית, עבור במזדהים עם
פרשנויות לא-אורתודוקסיות ורוחניות של היהדות
, במי שעודם מחזיקים בתרבות הישראלית-ציונית הישנה הרואה את
הזהות היהודית כעניין לאומי-תרבותי
, וכלה במי שמנוכרים ליהדות ומעדיפים אוניברסליות ו
זהות ישראלית-אזרחית
מסורתיים
: המסורתיים, המונים כ-30%, אינם מקפידים על אורח חיים הלכתי אך מחשיבים את המסורת, ומקיימים "נאמנות" אליה
41
. הם מסרבים להזדהות כחילונים, וגם לא כדתיים. כינוי זה מוגבל בעיקר ל
מזרחים
, אם כי הוא נעשה פופולרי יותר גם בקרב
אשכנזים
. רוב המסורתיים מחזיקים באמונות היסוד של האורתודוקסיה ורואים בה אידיאל (תוך רתיעה וסירוב מלהגדיר עצמם כקבוצה בעלת השקפה עצמאית), לצד פרגמטיות לגבי הפרטים שהם בוחרים לאמץ באורח חייהם. הם מזהים אמונות ופרקטיקות אלו עם מורשתם המשפחתית וזהותם האתנית, הממלאות תפקיד מרכזי בראיית עולמם
42
43
דתיים
: המזדהים כ"דתיים" חופפים במידה רבה מאוד לקבוצת-הליבה של המזדהים כדתיים לאומיים (בערך 10% מהאוכלוסייה), הקבוצה החברתית המתקיימת בתוך מוסדותיה הקהילתיים של
הציונות הדתית
. דתיים הם כמעט תמיד אורתודוקסים, אם כי מודרניים על פי רוב יותר מאשר חרדים. בקבוצה יש מרכיב סוציולוגי חזק של נאמנות קבוצתית, שאיננו מתכתב בהכרח עם אמונה או פרקטיקה אישיות. אחוז ניכר מהדתיים מזדהה עם קהילתו ועם השקפה פוליטית ימנית, אך לא מקפיד על אורח חיים הלכתי.
חרדים
: הקבוצה השמרנית והנוקשה ביותר. במגזר זה ישנן סמכות רבנית-קהילתית חזקה, אוטונומיה אישית מוגבלת ומידה גבוהה של
קונפורמיות
, המחוזקת על ידי סנקציות חמורות המוטלות על הסוטים מהנורמות. מונה כ-10% מהאוכלוסייה.
ביהדות העולם, לבד מן הזרמים הקיימים, קיימת קטגוריה של
יהודים לא-משויכים
, הן במובן רחב של מי שאינם חברים באף קהילה, אך במובן צר יותר הכוונה היא למי שאינם מזדהים עם אף זרם קיים. בסקרים שונים, ניתנת ללא-משויכים האפשרות להזדהות כ"יהודים סתם" (Just Jewish), "יהודים ללא דת" (Jews of No Religion) ועוד. "יהודים ללא דת" מהווים את הרוב המכריע של הלא-משויכים בארצות הברית
44
. הם מנו כ-1.2 מיליון נפש ב-2013; קבוצה זו חולקה ל-500,000 מבוגרים ללא דת שהזדהו כיהודים ותו לאו, ועוד כ-600,000 מבוגרים ללא דת שענו שהם "יהודים חלקית"
45
. בקרב "יהודים ללא דת" בארצות הברית נרשמו תופעות של הזדהות לא-דתית אקטיבית עם היהדות, כמורשת, לאומיות או אתניות (עד אמצע
המאה ה-20
הייתה באמריקה
חילוניות יהודית
מבוססת, אך זו שקעה במידה רבה.)
46
עם זאת, באופן כללי, קבוצה זו מייחסת חשיבות מועטה לזהותה היהודית, ויותר משני שלישים מתוכה כלל לא מגדלים את ילדיהם כיהודים
47
ראו גם
עריכת קוד מקור
עריכה
פורטל
לערכים, אישים, מושגים והמלצות, ראו
פורטל היהדות
תורה
סמלים ביהדות
פילוסופיה יהודית
יהדות כתרבות
אתאיזם יהודי
מיהו יהודי
לקריאה נוספת
עריכת קוד מקור
עריכה
ספר: יהדות
אוסף
של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.
ארתור א' כהן ופול מנדס-פלור (עורכים),
לקסיקון התרבות היהודית בזמננו
, הוצאת
עם עובד
, 1993.
דוד גולן
היהדות מאין ולאן? שיחות על האידיאה של היהדות, יודאיסמוס של האדם עלי ארץ
הוצאת ראובן מס
, ירושלים,
2011
48
קישורים חיצוניים
עריכת קוד מקור
עריכה
מיזמי
קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון:
יהדות
ציטוטים בוויקיציטוט:
יהדות
דיווחים בוויקיחדשות:
תגית:יהדות
מדריך למטייל בוויקימסע:
יהדות
תמונות ומדיה בוויקישיתוף:
יהדות
אתר "דעת" - לימודי יהדות ורוח
אוסף היהדות בספרייה הלאומית
יהדות
, באתר
אנציקלופדיה בריטניקה
(באנגלית)
יהדות
, דף שער ב
ספרייה הלאומית
הרב
אליעזר מלמד
המסורת היהודית, באתר יהדות
הערות שוליים
עריכת קוד מקור
עריכה
אפרת פורשר,
בצל המלחמה והאנטישמיות: כ-15.8 מיליון יהודים בעולם - מהם כ-7.3 מיליון חיים בישראל
, באתר
ישראל היום
, 2 באוקטובר 2024
הגדרה מצוטטת זו נטבעה על ידי
לורנס שיפמן
, ביחס לימי בית שני ואילך -
Understanding Second Temple and Rabbinic Judaism
, KTAV Publishing House, Inc., 2003. עמ' 3
מנחם הרן מציין כי היהדות היא "המשך לאמונה הישראלית של תקופת המקרא וגם התחלה חדשה בעת ובעונה אחת". מנחם הרן,
האסופה המקראית – תהליכי הגיבוש עד סוף ימי בית שני ושינויי הצורה
עד מוצאי ימי הביניים, הוצאות מוסד ביאליק ומאגנס, ירושלים, תשנ"ו (1996), עמ' 65, ועוד.
Israel Studies: IS.
, Indiana University Press, 1997, עמ' 202.
(באנגלית)
David M. Goodblatt,
Elements of ancient Jewish nationalism
, Cambridge: Cambridge University Press, 2006, עמ' 3, 87–88,
ISBN
978-0-511-49906-7
ערב ראש השנה תשפ
ד: כ-15.7 מיליון יהודים בעולם
, באתר הסוכנות היהודית בארץ ישראל
ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן,
ראשית ישראל
: ארכיאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי
, אוניברסיטת תל אביב, 2003, עמ' 306–309, פרק 'עתידה של ישראל המקראית'.
ספר עזרא
פרק ז'
פסוקים ו'
י'
בנוסחאות מאוחרים:
דת משה ויהודית
משנה
מסכת כתובות
פרק ז'
משנה ו'
, או
דת משה וישראל
(תוספתא כתובות פרק ו). וראו
מנחם קיסטר
, "
'כדת משה ויהודאי': תולדותיה של נוסחה משפטית דתית
", ד' בויארין ואחרים (עורכים),
עטרה לחיים - מחקרים בספרות התלמודית והרבנית לכבוד פרופסור חיים זלמן דימיטרובסקי
, ירושלים תש"ס, עמ' 208-202.
יהושע עמיר
, "המונח
᾿Ιουδαϊσμός (להבנתה העצמית של היהדות ההלניסטית)", בתוך: '
דברי הקונגרס העולמי החמישי למדעי היהדות
, כרך ג' (עורך:
אביגדור שנאן
), הוצאת האיגוד העולמי למדעי היהדות, ירושלים: 1972, עמ' 266 (
המאמר זמין לצפייה
במאגר
JSTOR
לאחר הרשמה)
ישעיהו ליבוביץ
(י.ל.),
"יהדות",
האנציקלופדיה העברית
(כרך יט), חברה להוצאת אנציקלופדיות, תשכ"ח, עמ' 159–160.
להרחבה ולמקורות עליהם מבוססת הפסקה, ראו: יהושע עמיר, "המונח
᾿Ιουδαϊσμός (להבנתה העצמית של היהדות ההלניסטית)", בתוך: '
דברי הקונגרס העולמי החמישי למדעי היהדות
(ירושלים תשכ"ט 1969), כרך ג' (עורך:
אביגדור שנאן
), הוצאת האיגוד העולמי למדעי היהדות, ירושלים: 1972, עמ' 263–268.
Hengel, Martin, "
Die Synagogeninschrift von Stobi
",
Zeitschrift für die Neutestamentliche Wissenschaft und die Kunde der Älteren Kirche (ZNW)
, Volume 57 (1966), (p. 178). ISSN (Online) 1613-009X, ISSN (Print) 0044-2615
יודאיס
מוֹס
, ב
מלרע
"[...] ואת הנשארים ב
יהדות
[...]" (ח', א);
"[...] הביא הוכחה ל
יהדותו
, ועל ה
יהדות
מסר את גופו ואת נפשו בכל עוז [...]" (י"ד, לח);
"[...] הנלחמים בקנאה ובגבורה למען ה
יהדות
[...]" (ב', כא)
יהושע עמיר, "המונח
᾿Ιουδαϊσμός (להבנתה העצמית של היהדות ההלניסטית)", עמ' 266;
דניאל שוורץ
(מתרגם),
ספר מקבים ב
, הוצאת
יד יצחק בן-צבי
, 2004, בפירושו לפרק ד', יג (עמ' 124): Ἑλληνισμός ("הלניס
מוס
", במלרע) – "במובן הכללי של 'יוונות' ולא רק ידיעת השפה".
"[...] ולבגוד בזה ב
יהדות
[...]" (ספר מקבים ד', ד', כו).
הברית החדשה,
האיגרת אל הגלטים
פרק א
, פסוקים 13–14: "כי הלא שמעתם את דרכי ב
יהדות
לפנים [...] ועשיתי חיל ב
יהדות
יותר מרב בני גילי".
בכתובת הקדשה לבית כנסת בעיר סטוֹבּוֹי, מקדוניה, ככל הנראה, מן
המאה ה-3
לספירה. מעיד הכותב כי:
”התנהל בכל חיי ציבור שלו כפי ה
יהדות
. (
ZNW
32; 1933, pp. 93-94); בכתובת שעל גבי מצבה בבית הקברות ב
פורטו
איטליה
, מתפארת אישה
”שחיתה שלושים וארבע שנים עם בן זוגה חיים נאים ב
יהדות
(Frey, I, 537)
Steve Mason, Jews, Judaeans, Judaizing, Judaism: Problems of Categorization in Ancient History. Journal for the Study of Judaism 38 (2007. עמ' 472-473.
ידידיה יצחקי
בראש גלוי: עיקרים של חילוניות יהודית
, הוצ' אוניברסיטת חיפה, 2000. עמ' 198.
Broshi, Maguen (2001).
Bread, Wine, Walls and Scrolls
. Bloomsbury Publishing. p.
174.
ISBN
978-1-84127-201-6
"Second Temple Period (538 BCE to 70 CE) Persian Rule"
. Biu.ac.il.
{{
cite web
}}
עזרה
אם כי המילה "יום" לא מתייחסת כאן בהכרח ליממה; ראו עוד בערך
תורה ומדע
דעתם של רס"ג, רשב"ח, ורשב"ג הובאו בפירוש ראב"ע על התורה, בראשית ג א. דברי הרמב"ם, בפתיחה לספרו "מורה הנבוכים".
דברים
ו'
ד'
ויקרא רבה פרשת צו, פרשה ז סימן ג
תלמוד בבלי
מסכת תענית
דף ב', עמוד א'
תלמוד בבלי
מסכת סנהדרין
דף מ"ד, עמוד ב'
תלמוד הבבלי
(בבא בתרא יב, א - יג, א) מובאת ברייתא המפרטת את מחבריהם של הספרים, ובין השאר נאמר בו שמשה כתב את התורה, דעה המופיעה בעקביות ב
ספרות חז"ל
. ואולם, בגלל הקושי להניח שמשה כתב את שמונת הפסוקים האחרונים שבספר דברים, המתארים את מותו שלו, כבר בתלמוד הבבלי מצויה הדעה ש
יהושע בן נון
השלים פסוקים אלה על פיו.
תלמוד בבלי
מסכת מכות
דף י"ד, עמוד ב'
, שכן ב
ספר במדבר
פרק
י"ט
, פסוקים
י"ג
ו-
כ'
מוזכר האיסור לעלות למקדש ללא טהרה מ
טומאת מת
(שאפשר להיטהר ממנה רק על ידי
אפר פרה אדומה
שאינו בנמצא בימנו).
Tom Garvin, “Ethnic Markers, Modern Nationalisms, and the Nightmare of History,” in Kruger, ed., ¨ Ethnicity and Nationalism, p. 67.
Smith, Anthony D. (1993).
National Identity
. Ethnonationalism in comparative perspective (Reprint
ed.). Reno Las Vegas: University of Nevada Press. pp.
48–
50.
ISBN
978-0-87417-204-1
"Elements of Ancient Jewish Nationalism"
Bryn Mawr Classical Review
Adam L. Porter, Illinois College, review of Goodblatt, David M., Elements of ancient Jewish nationalism, 2006
אורכב
09.02.2020 בארכיון
Wayback Machine
, in Journal of Hebrew Scriptures – Volume 9 (2009)
Fergus Millar,
Empire, Community and Culture in the Roman near East: Greeks, Syrians, Jews and Arabs
Journal of Jewish Studies
38, 1987-10, עמ' 143–164
doi
10.18647/1337/JJS-1987
Steven Weitzman,
On the Political Relevance of Antiquity: A Response to David Goodblatt's Elements of Ancient Jewish Nationalism
Jewish Social Studies
14, 2008, עמ' 168
Doron Mendels,
The rise and fall of Jewish nationalism
, 1. ed, New York:
Doubleday, 1992, The Anchor Bible reference library,
ISBN
978-0-385-26126-5
אדריאן הייסטינגס,
תרגום: דן דאור,
בנייתן של אומות: התנ"ך והיווצרות מדינות הלאום
, ירושלים:
שלם, 2008, עמ' 210-211,
מסת"ב
978-965-7052-50-1
Daniel J. Elazar, Rela Mintz Geffen,
The Conservative Movement in Judaism: Dilemmas and Opportunities
. SUNY Press, 2012. עמ' 105-106; Daniel J. Elazar,
How Strong is Orthodox Judaism -- Really? The Demographics of Jewish Religious Identification
. Jerusalem Center for Public Affairs, 1991).
תומר פרסיקו
על חילונים רפורמים וחילונים אורתודוקסים
מאיר בוזגלו,
שפה לנאמנים
, כתר - קרן מנדל, 2008
יעקב ידגר, ליבמן, Beyond the Religious-Secular Dichotomy: Masortiim in Israel. בעיקר עמ' 22-24.
יעקב ידגר, המסורתיים בישראל, מודרניות ללא חילון. מכון הרטמן, 2010. עמ' 93, 103-106, 270 וכו'.
למשל:
Barry A. Kosmin,
The Jewish Secularization Thesis and the Revival of American Jewish Secularism, from: Jewish Population And Identity
, Springer
עמ' 75.
Ariela Keysar,
The Persistence of American Secular Judaism: Jewish Millennials. from: Jewish Population And Identity
, Springer, עמ' 86.
Keysar, עמ' 76, 78-79 וכו'.
שמואל רוזנר
Jews Not by Religion: How to Respond to American Jewry's New Challenge
. עמ' 3.
דוד גולן,
היהדות מאין ולאן?
, ב
כותר (ספרייה דיגיטלית)
יהדות
עיקרי האמונה היהודית
ומושגים בסיסיים נוספים ביהדות
עיקרי האמונה היהודית
אלוהים
ייחוד השם
מידת הביטחון
בריאת העולם
הנבואה במסורת ישראל
תפילה
תורת הגמול
משיח
נצחיות התורה
תורה מן השמים
השגחה
נשמה
תחיית המתים
מושגי בסיס נוספים
יציאת מצרים
מעמד הר סיני
עשרת הדיברות
מצווה
תורה שבכתב
תורה שבעל-פה
הלכה
אגדה
12 שבטי ישראל
אישים ביהדות
זו רק רשימה נבחרת • המודגש וכותרות המשנה הם תמצות של שלבי השתלשלות קבלת ההלכה
(ומופיע למטה במרוכז)
תנ"ך
שלושת האבות
ארבע האמהות
משה רבינו
אהרן
כהנים גדולים (ורשימתם)
יהושע
שבעים הזקנים
שופטים
רשימת השופטים
שמואל
דוד
שלמה
מלכים (ורשימתם)
נביאים
אליהו הנביא
ירמיהו
רשימת הנביאים
עזרא הסופר
כנסת הגדולה
כנסת הגדולה
עזרא הסופר
שמעון הצדיק
רשימת אנשי כנסת הגדולה
חז"ל
סנהדרין
נשיא הסנהדרין
רשימת נשיאי הסנהדרין
- המוסד התקיים מהזוגות ועד האמוראים
זוגות
שמעיה
אבטליון
הלל הזקן
שמאי הזקן
רשימת הזוגות וחכמי תקופתם
תנאים
רבן יוחנן בן זכאי
רבי עקיבא
רבי שמעון בר יוחאי
רבי יהודה הנשיא
רשימת התנאים
אמוראים
אמוראי בבל:
רב
אביי
רבא
רב אשי
רשימת אמוראי בבל
אמוראי ארץ ישראל:
רבי יוחנן
הלל נשיאה
רשימת אמוראי ארץ ישראל
סבוראים
שמואל בריה דרב אבהו
רב אחאי
רשימת הסבוראים
אחרי חז"ל
גאונים
מר בר רב הונא
רב עמרם גאון
רב סעדיה גאון
רב שרירא גאון
רב האי גאון
רשימת הגאונים
ראשונים
רי"ף
רש"י
בעלי התוספות
רמב"ם
רמב"ן
הרא"ש
בעל הטורים
רשימת הראשונים
אחרונים
יוסף קארו
הרמ"א
האר"י
המהר"ל
הש"ך
הט"ז
הבעל שם טוב
האור החיים
הנודע ביהודה
הגר"א
בעל התניא
אריה לייב הלר
חיים מוולוז'ין
החת"ם סופר
שלמה גאנצפריד
הבן איש חי
ישראל מאיר הכהן
השתלשלות קבלת ההלכה
של
תורה שבעל-פה
במרוכז:
משה
יהושע
זקנים
נביאים
כנסת הגדולה
חז"ל
זוגות
תנאים
אמוראים
סבוראים
) -
גאונים
ראשונים
אחרונים
אתרים ומבנים ב
יהדות
אתרים
הר הבית
הכותל המערבי
קבר רחל
מערת המכפלה
עיר דוד
ירושלים
ארץ ישראל
ארבע ערי הקודש
קברי צדיקים
קברי צדיקים בישראל
קבר יוסף
מבנים
המשכן
משכן שילה
משכן נוב
משכן גבעון
בית המקדש
בית המקדש הראשון
בית המקדש השני
מקדש הורדוס
בית המקדש השלישי
שונות
מקומות קדושים ליהודים בארץ ישראל
סדר
התפילה ביהדות
תפילות ימי חול
שחרית
מה טובו
אדון עולם
ברכות השחר
פרשת העקדה
לעולם יהא אדם
פרשת הקורבנות
ברוך שאמר
פסוקי דזמרא
אשרי יושבי ביתך
תהילים קמ"ה
) –
תהילים ק"נ
ברוך ה' לעולם אמן ואמן
ויברך דוד
אתה הוא ה' לבדך
שירת הים
ישתבח
חצי קדיש
ברכו
ברכות קריאת שמע
ברכת יוצר אור
ברכת אהבה רבה
קריאת שמע
ברכת אמת ויציב
תפילת שמונה עשרה
חזרת הש"ץ
קדושה
ברכת כהנים
תחנון
הוצאת ספר תורה
קריאת התורה
אשרי יושבי ביתך
למנצח
קדושה דסידרא
קדיש שלם
שיר של יום
קדיש יתום
אין כאלוקינו
פיטום הקטורת
עלינו לשבח
מנחה
פתיחת אליהו הנביא
פיטום הקטורת
אשרי יושבי ביתך
חצי קדיש
תפילת שמונה עשרה
חזרת הש"ץ
קדושה
תחנון
קדיש שלם
למנצח בנגינות
עלינו לשבח
קדיש יתום
ערבית
שיר המעלות הנה
ברכו
ברכות קריאת שמע
ברכת המעריב ערבים
ברכת אהבת עולם
קריאת שמע
ברכת אמת ואמונה
ברכת השכיבנו
ברכת ברוך ה' לעולם
חצי קדיש
תפילת שמונה עשרה
שיר למעלות
קדיש שלם
עלינו לשבח
קדיש יתום
שונות
קריאת שמע על המיטה
תיקון חצות
• פעם בחודש:
ברכת הלבנה
ספירת העומר
ראש חודש
יעלה ויבוא
חצי הלל
ברכי נפשי
תפילת מוסף
תפילות שבת
תפילות
ערב שבת
שיר השירים
ידיד נפש
קבלת שבת
לכה דודי
מזמור שיר ליום השבת
ה' מלך גאות לבש
במה מדליקין
ערבית של שבת
כגוונא
תפילת שבע
ברכה מעין שבע
ויכולו
מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר
שחרית של שבת
הלל הגדול
נשמת כל חי
אל אדון
תפילת שבע
על הכל
אב הרחמים
מי שברך
יקום פורקן
ברכת החודש בשבת מברכים
הכרזת תעניות
מוסף של שבת
תפילת שבע
• ראש חודש:
אתה יצרת
מנחה של שבת
ובא לציון
תפילת שבע
צדקתך צדק
פרקי אבות
שיר המעלות
ערבית ל
מוצאי שבת
אתה חוננתנו
יושב בסתר
ויתן לך
תפילות יום טוב
תפילות ראש השנה
תפילת תשע
פיוטי ראש השנה
הנני העני ממעש
תפילת אבינו מלכנו
תפילות יום הכיפורים
פירוט תפילות יום הכיפורים
תפילת נעילה
סליחות
פירוט סליחות
תפילות ל
שלוש רגלים
תפילת העמידה ומוסף של יום טוב
הלל השלם
יעלה ויבוא
יזכור
תפילת טל
תפילת גשם
הושענות
חבטת ערבה
ביטול חמץ
הגדה של פסח
חנוכה
פורים
על הנסים
הדלקת נרות חנוכה
קריאת מגילה
נוסחי התפילה ביהדות
תפילת העמידה
מובא רק ההוספות והשינויים מימי חול והרגיל
מצוות
מנהגים
יהודיים
ערכים כלליים
הלכה
עשרת הדיברות
תרי"ג מצוות
שבע מצוות דרבנן
שבע מצוות בני נח
• רשימות:
מצוות הנהוגות בזמן הזה
מצוות שאינן נוהגות בזמן הזה
סדר היום
נטילת ידיים
ציצית
תפילין
קריאת שמע
תפילה
תלמוד תורה
ברכת המזון
הלוח העברי
קידוש החודש
עיבור השנה
שבת
ראש חודש
חגי ישראל ומועדיו
שמיטה
שנת היובל
מצוות שבין אדם לחברו
ואהבת לרעך כמוך
צדקה
גמילות חסדים
לשון הרע
והדרת פני זקן
אונאת דברים
משפט עברי
מוסר יהודי
מצוות התלויות בארץ
מצוות יישוב ארץ ישראל
מתנות כהונה
מתנות עניים
איסור ערלה
שמיטה
שנת היובל
איסור והיתר
כשרות
בשר בחלב
שחיטה
טרפה
איסור אכילת חלב
יין נסך
חמץ
תשמיש קדושה ותשמיש מצווה
ספר תורה
תפילין
מזוזה
סידור
ציצית
שופר
לולב
מצה
כיפה
בית המקדש
מצוות בניין בית המקדש
כהן
קורבן
עלייה לרגל
טומאה וטהרה
רשימת מצוות בית המקדש
משפחה
ברית מילה
(או
הטפת דם ברית
) •
פדיון הבן
זבד הבת
בת מצווה
בר מצווה
חופה וקידושין
טהרת המשפחה
מעמד האישה ביהדות
צניעות
כיבוד אב ואם
מוות
אבלות
אנינות
הלוויה
קריעה
קדיש
קבורה
סעודת הבראה
שבעה
יום השנה
אזכרה
נר נשמה
הזכרת נשמות
חברה קדישא
חגי ישראל ומועדיו
חגים מהתורה
ראש השנה
יום הכיפורים
סוכות
שמיני עצרת
ערב פסח
פסח
שביעי של פסח
פסח שני
שבועות
חול המועד
חגים מדרבנן או מסורת
אסרו חג
הושענא רבה
שמחת תורה
חנוכה
ט"ו בשבט
פורים
ל"ג בעומר
ט"ו באב
ימים מיוחדים
שבת
ראש חודש
חודש אלול
עשרת ימי תשובה
פורים קטן
ראש השנה למלכים ולרגלים
ספירת העומר
בין המצרים
תעניות חובה
צום גדליה
עשרה בטבת
תענית אסתר
שבעה עשר בתמוז
תשעה באב
תעניות אחרות
יום כיפור קטן
תענית בכורות
תענית כ' בסיוון
שובבי"ם
תענית בה"ב
תעניות גשמים
תענית ז' באדר
שבתות מיוחדות
שבת מברכים
שבת שובה
שבת שירה
שבת שקלים
שבת זכור
שבת פרה
שבת החודש
שבת הגדול
שבת חזון
שבת נחמו
מדינת ישראל
חגים לאומיים ממלכתיים
יום העצמאות
יום ירושלים
ימי זיכרון ממלכתיים
יום הזיכרון לשואה ולגבורה
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות האיבה
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע
יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל
יום הזיכרון לחללי מלחמת חרבות ברזל
יום גירוש היהודים מארצות ערב
מועדי עדות
יום שמחת כהן
סיגד
י"ט כסלו
פורים שני
בסיסה
סהרנה
מימונה
תענית כ' בסיוון
חג הבנות
סעודת יתרו
• ליל ה
בסיסה
פורטל שבת ומועדי ישראל
זרמים ביהדות
אורתודוקסים
חרדים
חסידים
ליטאים
ספרדים
מודרניים
דתיים לאומיים
חרדים לאומיים
מסורתיים
חילונים
נאו-אורתודוקסים
מודרניים
זרמים אחרים
רפורמים
קונסרבטיבים
נאולוגים
רקונסטרוקציוניסטים
התחדשות יהודית
חילונים-הומניסטים
תקופת בית שני
פרושים
צדוקים
איסיים
בייתוסים
תרפויטים
נצרות קדומה
ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת
רבניים
קראים
שבתאים
פרנקיסטים
חיי
הקהילה היהודית
תפקידים על-קהילתיים
חכם באשי
שד"ר
אדמו"ר
גדול הדור
רב ראשי
תפקידים מקומיים
מרא דאתרא
רב
דיין
פרנס
שליח ציבור
גבאי
גבאי צדקה
בעל קורא
מוהל
שוחט
מלמד
דרשן
סופר סת"ם
בלנית
משגיח
משגיח כשרות
מוסדות
תלמוד תורה
ישיבה
ישיבה קטנה
ישיבה גדולה
כולל אברכים
מקווה
בית כנסת
בית מדרש
חברה קדישא
דברים שבקדושה
מניין
היכל
ארון קודש
חזנות
תפילת עמידה
שחרית
מנחה
ערבית
מוסף
קריאת התורה
שמע ישראל
ברכה
קידוש
רשימת תפילות וברכות
ניהול חיי הקהילה
בית דין
תקנות הקהילה
פדיון שבויים
כתב מגידות
תפקידים היסטוריים
אב הכנסת
כלי קודש ופרנסים
מוסדות יהודיים
ראו גם
גיור
העם היהודי
מיהו יהודי
אנטישמיות
חזרה בתשובה
פורטל יהדות
Hebrew school
מושגים ביהדות
מחקרים גנטיים על יהודים
בקרת זהויות
NLI
987007536271505171
BNE
XX4659796
BnF
cb133184292
(data)
GND
4114087-4
LCCN
sh85070835
LIR
1117
LNB
000054364
NARA
10639246
NDL
00574409
NKC
ph114838
TDVİA
yahudilik
אוחזר מתוך "
קטגוריות
יהדות
דתות אברהמיות
דתות מונותאיסטיות
דתות אתניות
קטגוריות מוסתרות:
ויקינתונים - השוואת ערכים: לא מתאים
ויקינתונים - השוואת ערכים: לא מתאים: מקום הקמה
ויקינתונים - השוואת ערכים: מתאים
ויקינתונים - השוואת ערכים: מתאים: נקרא על שם
ויקינתונים - השוואת ערכים: לא מתאים: מסמך מכונן
ויקינתונים - השוואת ערכים: חסר
ויקינתונים - השוואת ערכים: חסר: מספר חברים
ויקינתונים - השוואת ערכים: מתאים: מיקום
ויקינתונים - השוואת ערכים: מתאים: תכונה מאפיינת
ויקינתונים - השוואת ערכים: חסר: אישיות קשורה
ויקינתונים - השוואת ערכים: לא מתאים: תת-קבוצה של
ויקיפדיה: השלמה - יהדות
ויקיפדיה: ערכים הדורשים מקור - יהדות
ויקיפדיה: ערכים הדורשים הבהרה
קישורי wayback מתבנית Webarchive
ערכים עם תבנית בריטניקה
ויקיפדיה: ערכים עם מזהה J9U
ויקיפדיה: ערכים עם מזהה BNE
ויקיפדיה: ערכים עם מזהה BNF
ויקיפדיה: ערכים עם מזהה GND
ויקיפדיה: ערכים עם מזהה LCCN
ויקיפדיה: ערכים עם מזהה LIR
ויקיפדיה: ערכים עם מזהה LNB
ויקיפדיה: ערכים עם מזהה NARA
ויקיפדיה: ערכים עם מזהה NDL
ויקיפדיה: ערכים עם מזהה NKC
ויקיפדיה: ערכים עם מזהה TDVİA
יהדות
הוספת נושא